מפגשים

את הסרט מפגשים מהסוג השלישי של סטיבן ספילברג כולנו מכירים (או לפחות אמורים להכיר!). הסרט עוסק במפגש של אדם מן השורה עם חייזרים ולאחר מכן באובססיה והטירוף שהוא מפתח כלפי נושא החייזרים. סרט זה נשא אחריו כל כך הרבה הדים, עקב כך שיצר תקדים של מפגשים חיוביים בין עב"מים לבין בני אדם.

נשמע לכם מוכר? אין ספק שיש הרבה דמיון בין השניים: בחור פוגש בחורה. בחור מתאהב בבחורה. מאבד את עצמו לדעת... אך עדיין בחורה היא דבר חיובי שאי אפשר בלעדיה! (ניתן לויכוח אני יודעת...).

אז נכון, יתכן והרבה יותר פשוט להבין חייזר מאשר בחורה. אז נכון, מפגשים עם בחורה מסובכים וקשים יותר, אבל סה"כ ניתן לראות את הדמיון.

נשים הן דבר מסקרן ומאתגר כמו חייזר, קשות לפיצוח ופענוח. עשויות להקשות על הגברים ועושות דברים מאוד לא צפויים. אולם, יחד עם זאת גורמות לבחורים להישאר דרוכים, מעוניינים ואף מרותקים. אז מה יש בנשים העושה אותן כה מהפנטות? אולי זה בגלל שהן המין היפה, אולי זה בגלל שהן מריחות טוב יותר, ואולי בכלל הן מפיצות ריח עם הורמונים משכרים. אולי בתוך כל ערימות הדיבורים שלהן ישנם מסרים תת הכרתיים כמו קודים מושתלים הגורמים לשטיפת מוח. כך או כך יש לנשים את הכוח הבלתי מוסבר לשלוט בעם הגברי בצורה סמויה (או גלויה, לפחות ברי מזל). עם זאת, "שליטה" זו באה לידי ביטוי בנקודות מאוד ספציפיות של הקשר.

כל הליך החיזור של גבר אחרי אישה הוא טקס אחד גדול, ונוכל לגלות הרבה מלראות מפגשים אקראיים בין גבר לאישה. בתחילת הריטואל, החל מהמפגש הראשוני ואף מתהליך יצירת הקשר הקודם למפגש, הגבר הוא האחראי על יצירת הרושם. ממש כמו אצל החיות, עליו להשאיר חותם (ואני לא מתכוונת להשתין על עץ), עליו להפגין את ראוות זנבו- להרשים, להתפאר ולהתהלל.

אולם, מרגע יצירת החיבור, מרגע "כיבוש" הנקבה, מתהפכות היוצרות והגברים חוזרים להיות סגנון הגבר ה"צייד" השולט באשתו. אז נכון, חלה התקדמות רבה בשנים האחרונות בכל עניין השוויון, הפמיניזם וכו´, אך באותם מפגשים בין מיניים, נושא זה ממאן להתקדם. ברגע שגבר חש בטוח בתוך קשר, הוא יורד מהמשמר. לעומת נשים שתמיד ממשיכות להתאמץ ולהישאר דרוכות.