מעבדות לחירות

זה לא פשוט להיות לבד. לכל אחד יש משאלה למצוא את האחד או האחת, שיהיו שם להקשיב, לתמוך, להבין, לישון כפיות בלילה, להביא להורים הפולנים בליל הסדר, ולעשות פרצופים מצחיקים בפוטו רצח.
לא פעם קורה, לאחר שתקופת הפנטזיה מתפוגגת, שאנחנו מוצאים עצמנו בקשר בלתי מספק ולעיתים אף הרסני.
למרות שבתוכנו כבר הבנו שזה לא מתאים, וכשזה כבר שקוף שזה לא זה, עדיין קשה לשחרר. אנחנו נאחזים בפנטזיה שאולי הדברים עוד ישתנו, שהוא יפסיק להיות כזה אדיש אליי, שהיא תפסיק להיות כזו פלרטטנית עם אחרים, שהוא ישקיע קצת יותר במטלות הדירה המשותפת, שהיא לא תהיה כ"כ תובענית ודורשת.
אנחנו יודעים שכל משאבינו מתבזבזים על הקשר, ובכל זאת אנחנו מנסים לתקן, להבין מה השתבש, להאמין שיכול להיות יותר טוב "אם רק....". לעיתים כבר מגיעים למסקנה שאין עתיד ביחד, ושלא טוב לנו גם כאן ועכשיו.

אז מה בכל זאת משאיר אותנו כבולים ומשועבדים לקשר?
אז כמו שכבר אמרו לפנינו, פרידות זה לא דבר פשוט. גם כשזה לא עושה לנו טוב ונעים, עדיין נאחזים בקשר אם כי רוצים לשמור על תקווה לשינוי, אם בגלל שמפחדים להיות לבד או שאולי חוששים לפגוע בבן/ת הזוג.
מה שזה לא יהיה, מגיע הרגע שבו צריך להחליט – האם אנחנו עבדים או בני חורין? אין כמו חג הפסח בכדי לציין את היציאה מעבדות לחירות. לא סתם החג מתרחש באביב, כשהכל פורח מסביב ומלבלב, ומסמן לנו גם כן לפתוח דף חדש ולהקשיב ללב. וכמו שדני רובס כתב "דברים קורים תמיד בזמן נכון...".

אז קחו את הזמן לחשבון נפש, תזכרו שחיים רק פעם אחת, ושהכי חשוב להיות מאושרים. יותר מדי קלישאות במשפט אחד? אולי. אבל כולן נכונות.

אז גם אם לא קל להיות לבד, לפעמים זה עדיף על קשר לא טוב. קחו את הזמן לעשות חושבים עם עצמכם, להבין מה לא עבד ואיך הייתם רוצים לראות את הקשר הבא שלכם. בכדי להעביר את תקופת הרווקות בכיף, ראו כתבה קודמת בשם "סינגלס". ואל תשכחו שיש עוד הרבה דגים בים, ובעיקר בזיגוטה.