מתי ראוי לעזוב? האם צריך להישאר ולא לוותר על הקשר? הכול תלוי ביכולת שלכם להבין את האהבה.
הכל מתוק בהתחלה
הנה, את מכירה מישהו, את כלכך בטוחה שזה זה, נותנת מעצמך כלכך, בתחילה את לא ממש סגורה עליו אבל הוא כל כך משתדל שאת מוכנה ללכת עם זה עד הסוף, איך אפשר לסרב לאותו אחד ששולח לך הודעות רומנטיות, איך אפשר לסרב לפרחים המגיעים, חיזורים, תפקידם בסופו של דבר לגרום לך ולכולם להכנע לאהבה
אז איך ממשיכים?
את מסכימה, את מרגישה מוכנה ונרגשת לפתוח את ליבך שוב לאחר שנפגעת כלכך הרבה פעמים אבל מוכנה, את בהחלט מוכנה לקחת שוב את הסיכון ואת אומרת לעצמך אז איך ממשיכים ולא מפחדים? הפחד, הפחד שוב משתק אותך אבל את בשלך רוצה לתת לעצמך את הצאנס. אתם מתנים אהבה לראשונה ומביאים את הרגש אל תוך הלב, הכל נפלא, המים עדיין שקטים, אתם מסכימים כמעט על הכל, אתם אפילו מסכימים שצבע ירוק יכול להפוך כחול רק אם תערבבו אותו בצורה הנכונה, אתם הופכים לאחד כמעט בכל דבר אפשרי, האמנם? אף אחד לא פסימי אבל ימים תפקידם להגיד מסתבר.
הכל מתוק בהתחלה, זה אכן נכון, אם החיים היו יכולים לחייך אליכם ולהראות לכם ציור של פרפר גדול הם היו עושים זאת, בהתחלה הכל אכן מושלם עד שאת יושבת איתו בבר וקולטת שהדברים מאוד מעניינים אותו מהצד, את קולטת שהוא מביט לצדדים וקצת חוששת שלא יקבל נקע קשה בצוואר, "את דואגת" גם המנקע של הצוואר שלו אך בעיקר משברון הלב שאולי יפציע שוב אצלך.
לא מתאים לך להפגע יותר, אז את מוצאת את עצמך מתחילה בשקט בשקט לפזר את עצמך אצל אחרים שימלאו את הנקבים האלה החלולים שיש בתוכך, מישהו שם לא מספק לך את מה שסיפר שהוא מספק באליפות גמורה, מישהו שם אולי ניסה להרשים אותך בתחילת הקשר ועכשיו שיצר הכיבוש נשאר מאחור וסומן אפשר להרגע, אפשר?
אין מובן מאליו
אין באמת מובן מאליו, זה הם שמנסים לעשות זאת כך כשהם רואים שאת כלכך מיוחדת, שותקת, מקבלת, מחייכת ובעיקר נותנת להם מעצמכם, הם כלכך בטוחים שזה שלהם ומפרשים לא פעם את עומק ליבך לחולשתך, אבל למטבע יש בהחלט שני צדדים ולך אין בעיה לרעות בשדות זרים ולהראות להם שיש אחריהם וגם איתם חיים, אז נכון שזה לא נשמע הכי מדהים אבל זה מה שמתרחש כשנוצרים להם החסכים, החסכים שאתם מכירים כלכך טוב מחזיקים מילה נרדפת לבגידה, דעו לכם מלומדיי, דעו דבר אחד, אין מובן מאליו בשום דבר והבגידה היא בסך הכל תוצר של חסך שאתם יצרתם כמו כל דבר אחר בחיים וגם לחיים יש את התמורה שלהם כשהם לא מקבלים את מה שציפו לו.
אם גם אתכם לקחו כמובן מאליו, ספרו לנו, נשמח לשמוע.
אז איך ממשיכים?
את מסכימה, את מרגישה מוכנה ונרגשת לפתוח את ליבך שוב לאחר שנפגעת כלכך הרבה פעמים אבל מוכנה, את בהחלט מוכנה לקחת שוב את הסיכון ואת אומרת לעצמך אז איך ממשיכים ולא מפחדים? הפחד, הפחד שוב משתק אותך אבל את בשלך רוצה לתת לעצמך את הצאנס. אתם מתנים אהבה לראשונה ומביאים את הרגש אל תוך הלב, הכל נפלא, המים עדיין שקטים, אתם מסכימים כמעט על הכל, אתם אפילו מסכימים שצבע ירוק יכול להפוך כחול רק אם תערבבו אותו בצורה הנכונה, אתם הופכים לאחד כמעט בכל דבר אפשרי, האמנם? אף אחד לא פסימי אבל ימים תפקידם להגיד מסתבר.
הכל מתוק בהתחלה, זה אכן נכון, אם החיים היו יכולים לחייך אליכם ולהראות לכם ציור של פרפר גדול הם היו עושים זאת, בהתחלה הכל אכן מושלם עד שאת יושבת איתו בבר וקולטת שהדברים מאוד מעניינים אותו מהצד, את קולטת שהוא מביט לצדדים וקצת חוששת שלא יקבל נקע קשה בצוואר, "את דואגת" גם המנקע של הצוואר שלו אך בעיקר משברון הלב שאולי יפציע שוב אצלך.
לא מתאים לך להפגע יותר, אז את מוצאת את עצמך מתחילה בשקט בשקט לפזר את עצמך אצל אחרים שימלאו את הנקבים האלה החלולים שיש בתוכך, מישהו שם לא מספק לך את מה שסיפר שהוא מספק באליפות גמורה, מישהו שם אולי ניסה להרשים אותך בתחילת הקשר ועכשיו שיצר הכיבוש נשאר מאחור וסומן אפשר להרגע, אפשר?
אין מובן מאליו
אין באמת מובן מאליו, זה הם שמנסים לעשות זאת כך כשהם רואים שאת כלכך מיוחדת, שותקת, מקבלת, מחייכת ובעיקר נותנת להם מעצמכם, הם כלכך בטוחים שזה שלהם ומפרשים לא פעם את עומק ליבך לחולשתך, אבל למטבע יש בהחלט שני צדדים ולך אין בעיה לרעות בשדות זרים ולהראות להם שיש אחריהם וגם איתם חיים, אז נכון שזה לא נשמע הכי מדהים אבל זה מה שמתרחש כשנוצרים להם החסכים, החסכים שאתם מכירים כלכך טוב מחזיקים מילה נרדפת לבגידה, דעו לכם מלומדיי, דעו דבר אחד, אין מובן מאליו בשום דבר והבגידה היא בסך הכל תוצר של חסך שאתם יצרתם כמו כל דבר אחר בחיים וגם לחיים יש את התמורה שלהם כשהם לא מקבלים את מה שציפו לו.
אם גם אתכם לקחו כמובן מאליו, ספרו לנו, נשמח לשמוע.
מאמרים דומים שיכולים לעניין אותך:
פורסם בתאריך: 11/12/2013 16:34:48
פורסם בתאריך: 11/03/2012 16:09:15
פורסם בתאריך: 12/03/2010 12:13:56
פורסם בתאריך: 29/03/2010 10:44:32
פורסם בתאריך: 11/10/2021 15:14:59
פורסם בתאריך: 16/05/2011 13:30:30