יש לא מעט אנשים המשכילים להבין כי מגיע רגע הדורש גם מהם להגיד שלום לאהבה. איך עושים את זה ולמה זה כל כך קשה?
דייט תקוע
הדייט נתקע איך שוברים את השקט?
כל פגישה ופגישה שאנו יוצאים אליה, היא סוג של הימור, הכל סטטיסטיקה, ולא כולן יכולות להצליח. נותר רק להישאר אופטימיים, שככל שעברנו יותר דייטים גרועים, הווה אומר שהסטטיסטיקה לטובתנו, והדייטים הטובים מתקרבים והולכים.
אולם מה נעשה באותם דייטים שהסטטיסטיקה היא לא אלא גורל אכזר שנהנה לתעתע בנו?
אנחנו יושבים אחד מול השניה, הוא בוהה במסך הטלוויזיה שתלוי מעל ראשך בפאב, את מחטיפה מבטים סביבך, אולי אחד המלצרים חתיך...
איך שלא נסתכל על זה, הדייט תקוע כמו רכב באיילון ביום ראשון ב 8:00 בבוקר! משלב זה נותר רק לחפש דרכים בכדי למנוע מהספינה לשקוע לחלוטין ולנסות להביאה לחוף מבטחים.
בינינו - אני כבר לא יודעת מה עדיף, פגישה שבה לא מוצאים מה להגיד, או פגישה שבמהלכה לא מוצאים איך להשתיק את הדבר היושב מולנו.
אז איך מוצאים את הגבול בין שתיקות מביכות לבין ביצוע תחקיר בטחוני על גבול חקירה צולבת?
דבר ראשון, לשים לב לאפקט הפינג-פונג, (שאלה ממנו, שאלה ממנה) כלומר לא לתקוף ברצף של יותר מדי שאלות, "אז מאיפה את? בת כמה? מה ההורים עושים? במה עוסקת? ובשעות הפנאי?..." אנחנו לא רוצים לגרום לצד השני להרגיש כאילו הוא צריך היה להגיע עם העו"ד שלו. גם אם רואים שהצד השני שואל יותר מדי, לא להתבייש לעצור אותו ולשאול בעצמך- הביעו עניין, דעו לשאול אך גם להקשיב.
דבר שני, תמיד אפשר לפתח נושאים ואף רצוי, אך לא להיסחף ולענות על שאלה כמו "איפה אתה גר" בדיוני היסטוריה, פילוסופיה וארכיאולוגיה, וכעבור חצי שעה אתה מוצא את עצמך אומר "ואז, כשעליתי לכיתה א´ עברנו לגבעתיים..."- תשאירו את ה´חפירות´ לט"ו בשבט. דברו במידה, כפי שעודף מידע לא מומלץ כך גם יתר מסתוריות- טוב להשאיר מקום לדמיון אך אל תתנו לצד השני להתאמץ יותר מדי בשביל להשיג כל פרט מידע קטן.
דבר שלישי, תמיד טוב להתגאות בהישגים מרשימים, אבל אל תתנפחו ותתחילו לספר על מדליית הזהב מכיתה ח´ ועל כל הישג אפשרי שאי פעם רכשתם. (לא באמת מעניין אותנו שנבחרת לחניך מצטיין בצופים!). תשאירו את הטפיחה על השכם לאמא- תרשימו אך גם הצניעו.
דבר רביעי, אל תפחדו להסתכל בעיניים, ובכלל, שימו לב לשפת הגוף שלכם ושל היושב מולכם. מבטים משוטטים לצדדים יעידו על חוסר בטחון של הדובר או המקשיב, ואולי גם על חוסר עניין.
דבר חמישי, ואחרון חביב, שינוי אווירה- אם כבר טחנתם שעה- שעתיים בבית קפה והסביבה "יבשה", הציעו שדרוג- עברו לפאב, לשפת הים, פינה בפארק, אפילו סיבוב ברכב. אין טעם להמשיך לשים גז בניוטרל.
בכל מקרה, גם אם הצלחנו למנוע מהספינה לטבוע רק תוך שימוש בטכניקות הנ"ל, ואם אתם חשים בפגישה שאתם עסוקים בחיפוש אחר סירות הצלה, והשיחה לא זרמה מאליה, לא הייתי לוקחת את הספינה הזו לשייט נוסף בין כה וכה.
כל פגישה ופגישה שאנו יוצאים אליה, היא סוג של הימור, הכל סטטיסטיקה, ולא כולן יכולות להצליח. נותר רק להישאר אופטימיים, שככל שעברנו יותר דייטים גרועים, הווה אומר שהסטטיסטיקה לטובתנו, והדייטים הטובים מתקרבים והולכים.
אולם מה נעשה באותם דייטים שהסטטיסטיקה היא לא אלא גורל אכזר שנהנה לתעתע בנו?
אנחנו יושבים אחד מול השניה, הוא בוהה במסך הטלוויזיה שתלוי מעל ראשך בפאב, את מחטיפה מבטים סביבך, אולי אחד המלצרים חתיך...
איך שלא נסתכל על זה, הדייט תקוע כמו רכב באיילון ביום ראשון ב 8:00 בבוקר! משלב זה נותר רק לחפש דרכים בכדי למנוע מהספינה לשקוע לחלוטין ולנסות להביאה לחוף מבטחים.
בינינו - אני כבר לא יודעת מה עדיף, פגישה שבה לא מוצאים מה להגיד, או פגישה שבמהלכה לא מוצאים איך להשתיק את הדבר היושב מולנו.
אז איך מוצאים את הגבול בין שתיקות מביכות לבין ביצוע תחקיר בטחוני על גבול חקירה צולבת?
דבר ראשון, לשים לב לאפקט הפינג-פונג, (שאלה ממנו, שאלה ממנה) כלומר לא לתקוף ברצף של יותר מדי שאלות, "אז מאיפה את? בת כמה? מה ההורים עושים? במה עוסקת? ובשעות הפנאי?..." אנחנו לא רוצים לגרום לצד השני להרגיש כאילו הוא צריך היה להגיע עם העו"ד שלו. גם אם רואים שהצד השני שואל יותר מדי, לא להתבייש לעצור אותו ולשאול בעצמך- הביעו עניין, דעו לשאול אך גם להקשיב.
דבר שני, תמיד אפשר לפתח נושאים ואף רצוי, אך לא להיסחף ולענות על שאלה כמו "איפה אתה גר" בדיוני היסטוריה, פילוסופיה וארכיאולוגיה, וכעבור חצי שעה אתה מוצא את עצמך אומר "ואז, כשעליתי לכיתה א´ עברנו לגבעתיים..."- תשאירו את ה´חפירות´ לט"ו בשבט. דברו במידה, כפי שעודף מידע לא מומלץ כך גם יתר מסתוריות- טוב להשאיר מקום לדמיון אך אל תתנו לצד השני להתאמץ יותר מדי בשביל להשיג כל פרט מידע קטן.
דבר שלישי, תמיד טוב להתגאות בהישגים מרשימים, אבל אל תתנפחו ותתחילו לספר על מדליית הזהב מכיתה ח´ ועל כל הישג אפשרי שאי פעם רכשתם. (לא באמת מעניין אותנו שנבחרת לחניך מצטיין בצופים!). תשאירו את הטפיחה על השכם לאמא- תרשימו אך גם הצניעו.
דבר רביעי, אל תפחדו להסתכל בעיניים, ובכלל, שימו לב לשפת הגוף שלכם ושל היושב מולכם. מבטים משוטטים לצדדים יעידו על חוסר בטחון של הדובר או המקשיב, ואולי גם על חוסר עניין.
דבר חמישי, ואחרון חביב, שינוי אווירה- אם כבר טחנתם שעה- שעתיים בבית קפה והסביבה "יבשה", הציעו שדרוג- עברו לפאב, לשפת הים, פינה בפארק, אפילו סיבוב ברכב. אין טעם להמשיך לשים גז בניוטרל.
בכל מקרה, גם אם הצלחנו למנוע מהספינה לטבוע רק תוך שימוש בטכניקות הנ"ל, ואם אתם חשים בפגישה שאתם עסוקים בחיפוש אחר סירות הצלה, והשיחה לא זרמה מאליה, לא הייתי לוקחת את הספינה הזו לשייט נוסף בין כה וכה.
מאמרים דומים שיכולים לעניין אותך:
פורסם בתאריך: 02/06/2014 12:00:28
פורסם בתאריך: 13/12/2021 14:08:19
פורסם בתאריך: 03/04/2013 11:23:41
פורסם בתאריך: 25/06/2013 14:04:37
פורסם בתאריך: 21/03/2022 13:10:03