שמירה על דיסקטריות בעידן של היום היא מצרך נדיר, אז איך בעצם שומרים על הקסם וגם על הפרטיות? הנוסחה המלאה במאמר הבא.
על אלימות ברשת ובריונות בכלל
מדברים על תופעה מכאיבה הנוגעת לכולנו
"איזה ילד מכוער. מסכנה אמא שלו" קורא שון גיטלמן טוקבק שנכתב עליו. "ילדה מסכנה חסרת חיים, שאף אחד לא רוצה להיות חברה שלה" קוראת אנה זק מתוך טוקבק בפייסבוק שמוקרן לה על הטלפרומטר. מי שעדיין לא ראה ולא מבין במה מדובר, נסביר. לאחרונה עלה לרשת קמפיין חדש וחשוב מעין כמוהו כנגד בריונות ברשת. ביוטיוב וברשתות החברותיות מופץ סרטון ובו מקריאים "סלבים" את הטוקבקים המרושעים שנכתבו עליהם כשביניהם גל אוחובסקי, חן טל, אורטל בר דיין, ורני רהב; שמות שבטח גלגלתם על לשונכם כמה וכמה פעמים. אך בניגוד לחבריהם המבוגרים, שון ואנה הם נערים צעירים (בני 12-13) בראשית דרכם. אין להם את הכלים להתמודד עם אלימות ברשת החברתית כמונו, בייחוד כשגם אנו לעתים פגיעים.
אנו שואלים מתי תפסה הבריונות מקום כל כך נכבד בתרבות שלנו, עד כדי כך שבמוחם הקודח של נערים מרוסיה עלתה המחשבה לעטוף ילד ב"מסקנטייפ", לסובב אותו להתעלל בו עד שמת. המורים יגידו לכם: "במשמרת שלי אין אלימות" או "אני מטיפה כנגד אלימות בכיתה". אך מה קורה מחוץ לקוטלי בית הספר? אף אחד לא יודע. או שבעצם כן, כי הרי בריונות ברשת הפכה לנחלת הכלל. ילדים ונערים מצלמים את מעשי האלימות ומעלים אותם לפייסבוק כאילו הפצת אלימות ברשת החברתית היא דבר מקובל של מה בכך. יש לא מעט סיפורים על מקרה התאבדות של ילדים בוגרים ונערים לאחר שהחרם עליהם חצה את גבולות בית הספר ואני רוצים לחלוק סיפור.
ט´ היא נערה בכיתה י"א שלצערינו חוותה בריונות ברשת מהי על בשרה. "הייתי תמיד שקטה. לפני כמה שנים עוד ניסיתי להתחבב על אחרים ולרצות, אבל שראיתי שלא מקבלים אותי נשברתי והפסקתי. איך אני מתמודדת? קוברת את עצמי בספרים ובפנטזיות. לפני שנתיים, שהייתי בכיתה ט´ החליטו שעושים עליי חרם; שלא מדברים איתי. לא באתי להם טוב בעיניים. הלוואי שכאן שזה היה נגמר. הם הפיצו עליי בפייסבוק סיפורי זוועה. היו מעלים ביניהם סרטונים של חיות וכותבים דברים מצחיקים כביכול".
אפילו שתי החברות שיהיו לי כבר לא כל כך רצו לדבר איתי. יום אחד לאחר הצקות בבית ספר מישהו מהכיתה שלך ב-What´sapp הכיתתי שאין לי בשביל מה להגיע לכיתה כי הם לא יאפשרו לי. פחדתי להראות לאמא או אבא שלא יתעצבנו או היו מאוכזבים. אז פשוט בלילה לקחתי את כל משככי הכאבים שיש לנו בבית ורציתי לבלוע. למזלי אמא שלי נכנסה לחדר בזמן כדי להגיד לי לילה טוב ותפסה אותי. בכיתי. לא יכולתי לדבר". חלקנו עימכם את הסיפור של ט´ כדי שאותו מקרה של אלימות ברשת לא יחזור על עצמו".
בריונות ברשת מתחילה בטוקבקים אלימים למפורסמים, בשיפוטיות ובביקורטיות. בחוסר היכולת לקבל את האחר את השונה. אל תתנו לכך יד. בואו ניצור עולם טוב יותר עבור הילדים. עולם שבו אלימות ברשת מתחלפת מתחלפת במשהו אחר. חברה אלימה היא לא מה שאנו רוצים. "רפאו את העולם, הפכו אותו למקום טוב יותר. למענינו, למענכם ולמען כולם".
יש לכם מה לומר? מכירים מקרה בסביבתכם הקרובה? אתם מוזמנים להגיב. עשו מעשה טוב ופשוט צרו עולם אחר!
"בריונות? לא במשמרת שלנו!"
אנו שואלים מתי תפסה הבריונות מקום כל כך נכבד בתרבות שלנו, עד כדי כך שבמוחם הקודח של נערים מרוסיה עלתה המחשבה לעטוף ילד ב"מסקנטייפ", לסובב אותו להתעלל בו עד שמת. המורים יגידו לכם: "במשמרת שלי אין אלימות" או "אני מטיפה כנגד אלימות בכיתה". אך מה קורה מחוץ לקוטלי בית הספר? אף אחד לא יודע. או שבעצם כן, כי הרי בריונות ברשת הפכה לנחלת הכלל. ילדים ונערים מצלמים את מעשי האלימות ומעלים אותם לפייסבוק כאילו הפצת אלימות ברשת החברתית היא דבר מקובל של מה בכך. יש לא מעט סיפורים על מקרה התאבדות של ילדים בוגרים ונערים לאחר שהחרם עליהם חצה את גבולות בית הספר ואני רוצים לחלוק סיפור.
"כמעט ולא הייתי":
ט´ היא נערה בכיתה י"א שלצערינו חוותה בריונות ברשת מהי על בשרה. "הייתי תמיד שקטה. לפני כמה שנים עוד ניסיתי להתחבב על אחרים ולרצות, אבל שראיתי שלא מקבלים אותי נשברתי והפסקתי. איך אני מתמודדת? קוברת את עצמי בספרים ובפנטזיות. לפני שנתיים, שהייתי בכיתה ט´ החליטו שעושים עליי חרם; שלא מדברים איתי. לא באתי להם טוב בעיניים. הלוואי שכאן שזה היה נגמר. הם הפיצו עליי בפייסבוק סיפורי זוועה. היו מעלים ביניהם סרטונים של חיות וכותבים דברים מצחיקים כביכול".
אפילו שתי החברות שיהיו לי כבר לא כל כך רצו לדבר איתי. יום אחד לאחר הצקות בבית ספר מישהו מהכיתה שלך ב-What´sapp הכיתתי שאין לי בשביל מה להגיע לכיתה כי הם לא יאפשרו לי. פחדתי להראות לאמא או אבא שלא יתעצבנו או היו מאוכזבים. אז פשוט בלילה לקחתי את כל משככי הכאבים שיש לנו בבית ורציתי לבלוע. למזלי אמא שלי נכנסה לחדר בזמן כדי להגיד לי לילה טוב ותפסה אותי. בכיתי. לא יכולתי לדבר". חלקנו עימכם את הסיפור של ט´ כדי שאותו מקרה של אלימות ברשת לא יחזור על עצמו".
תנו להם יד:
בריונות ברשת מתחילה בטוקבקים אלימים למפורסמים, בשיפוטיות ובביקורטיות. בחוסר היכולת לקבל את האחר את השונה. אל תתנו לכך יד. בואו ניצור עולם טוב יותר עבור הילדים. עולם שבו אלימות ברשת מתחלפת מתחלפת במשהו אחר. חברה אלימה היא לא מה שאנו רוצים. "רפאו את העולם, הפכו אותו למקום טוב יותר. למענינו, למענכם ולמען כולם".
יש לכם מה לומר? מכירים מקרה בסביבתכם הקרובה? אתם מוזמנים להגיב. עשו מעשה טוב ופשוט צרו עולם אחר!
מאמרים דומים שיכולים לעניין אותך:
פורסם בתאריך: 03/04/2013 11:23:41
פורסם בתאריך: 27/08/2014 17:40:50
פורסם בתאריך: 12/07/2012 13:20:09
פורסם בתאריך: 24/07/2013 12:11:44
פורסם בתאריך: 21/03/2022 13:10:03