נמסטה

כבר בכניסה להוסטל התנוססה לה המילה, נמסטה , כל כך קסומה ונעימה. זו היתה עוד חופשה, במטרה לצאת קצת מהשגרה ולהשתחרר מהלחצים והשחיקה בעבודה. לא ידעתי שגם אמצא פה אהבה. מישהו הסביר לי כי נמסטה היא ברכת שלום, שמשמעותה הוא "אני מצניע עצמי לפניך", מעין מחווה לאור הפנימי של כל היצורים החיים.

זה היה ביום השני לחופשה, שבו הוא הגיע, האור הפנימי של חיי. נמסטה היתה המילה הראשונה ששמעתי מפיו כשנפגשנו, מבטינו נפגשו ומאז לא היינו צריכים יותר מילים. אלו היו שבועיים קסומים ומלאי חיים, בהם בילינו כל רגע ורגע יחד, בלתי ניתנים להפרדה, נאחזים בכל דקה שנותרה עד לסיום החופשה.

ואז הגיעה השעה, הרגע ממנו כל כך חששתי לאורך כל אותה התרגשות עצומה. נמסטה היתה גם המילה האחרונה ששמעתי ממנו, לפני שנסעתי לשדה התעופה, בדרכי חזרה לחיי במציאות העגומה. חודש שלם התהלכתי בלי חשק לכלום, געגועים עזים הציפו אותו כל פעם כשנזכרתי באותם רגעים, ולחשתי לעצמי נמסטה בתקווה להפיח בזיכרונות קצת רוח חיים.

עד היום לפני השינה, מלווה אותי אותה משאלה, לחזור לאותם רגעים קסומים, ולשמוע אותו אומר את אותה מילה קסומה... נמסטה כמו ששמעתי בפעם הראשונה.