אנונימוס

כשמחפשים אהבה ברשת לעיתים לא רוצים לחשוף הכל, ומעדיפים להישאר מעט אנונימוס בשלבי ההתחלה. לא פעם יוצא לנו לפגוש אנונימוס ברשת. אותם אנשים שלא ממש ממהרים לחשוף את זהותם, שנהנים לשתף אך לא בפרטים היבשים, ומותירים מאחוריהם שובל של מסתורין. 
הם נקראים אנונימוס כי אנונימיות היא מה שמאפיינת אותם. אנחנו יכולים לדעת מה מצחיק אותם, כיצד הם אוהבים את הקפה שלהם בבוקר, מה הם הכי היו רוצים להיות בעתיד, אבל כל יתר הפרטים שקשורים לעולמם המציאותי, נותרים בסימן שאלה.

אז להיות אנונימוס ברשת זה מצד אחד דבר טוב. אפשר להיפתח ולהתיר את המחסומים, לגלות את הזהות האמיתית הפנימית שלנו, מבלי לחשוש משיפוט חברתי כזה או אחר. במובן מסוים, להיות אנונימוס ברשת זה לפעמים אומר להיות יותר עצמך. 

ומצד שני? איפה אנונימוס חוצים את הגבולות? עד מתי אפשר למשוך את האנונימיות ברשת? ומהו המחיר לכל זה? כלומר, באיזה שלב צריך לשים לזה סוף? 

להיות אנונימוס ברשת זה ליצור עולם מקביל לעולם שבו אנחנו חיים, שבו אין חוקים חברתיים, אין הגבלות וכל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה. לחיות בעולם שכזה זה לרוב אשליה, שאינה מאפשרת ליצור קרבה אמיתית לאחר. להביא את עצמנו עם כל החולשות והמגרעות, ולזכות באהבתם של אחרים למי שאנחנו באמת, בעולם המציאותי. על כן, לתקופה קצרה אנונימוס יכולים להשתעשע עם זהותם חסרת הפנים, אך הסוף חייב להגיע כאשר הקשר הולך ומתהדק. בעיקר כשמדובר בקשרים רומנטיים, למטרות זוגיות ואהבה, אין מן הנמנע לחשוף את זהותנו ולהסיר מאיתנו את מסכת אנונימוס בשלב כזה או אחר. 
מאחר וברשת טיפוסים שונים ומשונים, במידה ואנחנו מחליטים להיפגש, חשוב לדעת כמה שיותר על זהותו של האדם עמו נפגשים. כמובן שלא ניתן לדעת הכל, שכן גם כאשר המפגש אינו נערך ברשת, בשלבי ההתחלה אנחנו תמיד נהיה אנונימוס אחד לשני, שעם הזמן נחשף ומתגלה.

אז גם אתם מוזמנים לבוא ולנסות, לחשוף לאט לאט את זהותם של אותן זהויות אנונימיות, לשלב זה, פה באתר זיגוטה.