סיפור הכרות של לפני כמה ימים

סיפור הכרות של לפני כמה ימים

היי
לפני כמה חודשים התחלתי להתכתב עם בחור באינטרנט, באתר הכרויות.
השיחות בינינו היו נחמדות והוא הציע שניפגש, זאת במשך כמה שבועות.
לא נפגשנו. והוא קצת הוריד הילוך.
מאז( כלומר בחודש וחצי האחרון) אני שולחת מידי פעם היי מה העניינים והוא משיב דיי באדישות. הוא מעיד על עצמו שהוא אדיש.
לפני כמה ימים שאלתי אותו מתי הוא בא לראות אותי והוא הציע שאבוא אליו לדירה בערב, עד הבוקר.
פרט חשוב: אני מהמרכז והוא מדרום הארץ.
לקחתי אוטובוס ( שעה וחצי נסיעה) הגעתי אליו, הוא אסף אותי, הלכנו לאסוף את חבר שלו ממקום עבודתו ונסענו שלושתינו לבית של הורים של חבר שלו.
יש לציין: הוריו לא היו בדירה, אני מעריכה שבחופשה או כדומה.
במהלך הנסיעה, טרם אסיפתנו את החבר הוא לא היה נינוח: שאל אותי כל הזמן מדוע אני מדברת, ובמקום ליצור אוירה זורמת רק תקע אותה.
ניסיתי להמתיק את הסיטואציה, חייכתי, אמרתי לו שאני לא אוהבת לדבר הרבה וצחקתי .
אז הגענו לביתו של החבר.
ישבנו שלושתינו לראות קצת טלויזיה, והחבר הכין לי אוכל (זה ביתו). דרשתי ממנו שיקום לעזור לחבר שלו להכין לי אוכל, שהרי אני אורחת שלו ולא של החבר, הוא ביקש מהחבר שישקיע.
אדישותו הוציאה אותי מהכלים.
הלכנו לישון, החבר המקסים שלו אירגן לנו את החדר, דאג לשמיכות, מזגן וכו' והלך לישון בחדרו.
במהלך הלילה לא קיימנו יחסי מין - ידעתי שדבר מסוג זה יש בכוחו לקרבו והרי זה בחור שמוצא חן בעיניי מאוד.
אז היו התגפפויות קלות, לא יותר מזה.
לבסוף אף הלכנו להתקלח ביחד, הייתה הרגשה של אינטימיות.
לאחר שיצאנו מהמקלחת פנינו למיטה, אני באופן אוטומטי הסתובבתי לצד השני של המיטה , לא הרגשתי שיש פה מקום לחיבוק במהלך הלילה.
והוא לחש לי : "בואי ".
היה לי ניצוץ קטן. הבחור הזה אמנם אדיש, אמנם לא לגמריי לגריי הטיוס שלי מבחינהת אופי (אני אוהבת בחורים מלאי חיים), הצליח לעשות לי משהו.
במהלך הלילה התעוררתי ומצאתי את עצמי שבה תמיד לזרועותיו.
בבוקר קמנו הוא הביט בי במבט מהורהר.
קמנו מהר, יצאנו מהמיטה, עלינו לאוטו שלושתינו: הוא, חבר שלו ואני. הוא נהג והקפיץ את חבר שלו ואותי לתחנה המרכזית.
כאן נוצרה אצלי צביטה בלב. כשהגענו לתחנה המרכזית חבר שלו שישב מאחור באוטו, יצא ואמר לו : אני אדבר איתך. עכשיו תורי לצאת. והופ: הבחור בקושי אמר לי שלום, נהיה קר. אדיש, קריר. מרוחק. מנוכר. לא איתי בכלל. לא יכולתי להרשות לעצמי לצאת מהאוטו ולא לתת לו נשיקה קטנה. אז נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים ואמרתי ביי.
יצאתי מהאוטו, הרגשתי מרוקנת. מה הולך פה?
סטוץ זה לא היה, לא היו יחסים מלאים, חיבוק בלילה היה, היתה אינטימיות, הוא הרגיש בנוח לידי. זה קרה ביום רביעי בלילה, בחמישי בבוקר נפרדנו לשלום. עד היום לא קיבלתי שיחת טלפון. גם לא הודעה.
אני כעוסה. אני מבולבלת. אני לא רוצה אותו. הוא קטן ממני בשמונה שנים. הוא ילד. אני יודעת שהוא לגמרי לא הטיפוס שלי. לא התאהבתי. אבל אני לא מבינה לגמריי מה מתחולל אצלי. רוצה לשכוח אותו. להוקיע אותו מתוכי. הוא לא לגמריי חדר לליבי. אבל אני מרגישה ריק.
אני כותבת כאן, במחשב, ואני מייחלת לאיזה שביב של יחס ולו אף הבעת סימן שאלה, שאלה לשלומי.
מחקתי את הטלפון שלו, את ההודעות.
אני ... איך לומר... מרוקנת.